המסע שלנו הוא תמיד פנימה
גם כשאנחנו יוצאים למסעות במקומות אקזוטיים
או בסדנאות התפתחות רוחניות ואחרות..
המסע תמיד פנימה.
ככל שאני מעמיקה בתוכי בשאלת המסע שלי,
מסירה את הכתמים האפורים של תבניות המחשבה שלי,
הדרמה הרגשית והאמונות שלי..
הדרך מתנקה ונפתחת 
ואני מגלה שאני למעשה במסע אליי,
מסע החיים בו אני חוזרת אליי..
ומי זו שאני חוזרת אליה??
לרוב היא מרגישה לא ידועה, מטושטשת ורחוקה,
בלתי מושגת..
ואז, היא מתפשטת ונחשפת ומתגלה לי,
היא עומדת למולי, נקייה וטהורה
ואני נוגעת בלב שלה
ומוצאת שם רייקות מתוקה,
תחושת הקלה ומרחבים של נשימה.
אני פותחת את דלת הפחד 
ומגלה אינסוף אפשרויות של הוויה.
אני מציצה דרך דלת הכעס
ומגלה שירים שלא נכתבו וסיפורים שמבקשים להתבטא.
אני מביטה דרך חור המנעול של הלב
ומגלה יקום שלם של אפשרויות יצירה וביטויים של אור,
אור המתגבש לרטטים ,
המתגבשים לאנרגיה טהורה.
חומר המבקש להתבטא בחיים,
חומר נושם ורך וחי ..
רוב חיי ביקשתי מפלט,
חיפשתי את הדרך הביתה,
השתוקקתי והתגעגעתי,
ערגתי אל הבית אי שם בליבו של אלוהים,
זכרתי את עצמי נטולת גוף, חופשיה, 
אור זורח ומלא באושריה..
ואז..
עברתי בשער הנפרדות
ומצאתי את אלוהים יושב בקרבי
ובליבו מקדש הווייתי
ובמקדש הוויתי יושבת אני,
על כס מלכותי
וכתר של אור לראשי
ואלוהים נושק בכתרי
ולוחש לי: את הבית שלי.